🎧 לצפייה בשיעור המקורי ביוטיוב: לחצו כאן
״וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ... וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה... כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת״ (בראשית ב, א–ג). ״מלאכתו״ חוזרת שלוש פעמים, בלשונות מעט שונים.
אין מילה מיותרת בתורה. אם המילה חוזרת, כל פעם היא מלמדת משהו חדש.
בפעם הראשונה כתוב ״מלאכתו אשר עשה״, בשנייה ״מכל מלאכתו אשר עשה״, ובשלישית ״מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות״. זו לא כפילות, ויש בהן שינויים קטנים.
המהר״ל מפראג מבאר שכל פעם מדובר בעולם אחר. עולם הבריאה הוא הגבוה ביותר: הרעיון הראשוני. עולם היצירה הוא הצורה והמהות הפנימית, כמו תוכנית אדריכלית רוחנית. עולם העשייה הוא העולם הגשמי שלנו, שבו התוכנית מקבלת גוף.
והראיה מישעיהו (מג, ז): ״כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו״, שלוש פעולות באותו סדר.
כשהתורה חוזרת שלוש פעמים על כך שה׳ שבת ממלאכתו, היא אומרת שהוא שבת בכל אחד מהעולמות: האזכור הראשון כנגד שביתה בבריאה, השני ביצירה, והשלישי בעשייה. השביתה שלמה בכל הרמות.
בסוף הפסוק השלישי נאמר ״אשר ברא אלוקים לעשות״, ולא ״אשר עשה״. המהר״ל מבאר שעולם העשייה, עולמנו, לא הושלם בכוונה עד הסוף. הבורא השאיר אותו פתוח, עם משימה לבני האדם: להמשיך ולתקן.
מכאן שאלה לקראת שבת: אם שביתת הבורא הייתה שלמה בשלושה רבדים, גם המנוחה שלנו יכולה לשאוף להיות כזו, לא רק הפסקת עבודה פיזית אלא מנוחה בכל רבדי הקיום, שמחברת אותנו חזרה לשורש הבריאה.
שלוש פעמים ״מלאכתו״ מלמדות שה׳ שבת בכל העולמות, ושהמשך התיקון נמסר לידינו.